#separator:tab
#html:true
#notetype column:1
#tags column:5
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין אם לא דקדק באותיותיה?	"יצא בדיעבד, ובלבד שהזכיר כל התיבות ואותיות אלא שלא דקדק ליתן ריוח בין הדבקים וכדומה (אשל אברהם בגליון בשם החינוך, מ&quot;ב ס&quot;ק א&#x27;) [וביאר האג&quot;מ (או&quot;ח ח&quot;ה סי&#x27; ד&#x27; וסי&#x27; ה&#x27; אות א&#x27;) דאינו נחשב כחיסר אות אחת דק&quot;ש נאמרה בכל לשון וגם לשון שהשתבש נקרא לשון {ולפי&quot;ז לפי רבי דדוקא בלשה&quot;ק אינו יוצא אם לא דקדק באותיותיה, ועי&#x27; תוס&#x27; שאנ&quot;ץ בסוטה (ל&quot;ב ע&quot;ב) דהקשה למה לא משני דר&#x27; יוסי ס&quot;ל דק&quot;ש נאמרה בלשה&quot;ק, ולפי האג&quot;מ לק&quot;מ דבע&quot;כ ס&quot;ל לר&#x27; יוסי דנאמרה בכל לשון, וצ&quot;ל דלא דקדק באותיותיה קאי על חזק ורפה וכדומה ולא על לא הפסיק בין הדבקים והאג&quot;מ קאי על לא הפסיק בין הדבקים (הר&quot;י באק)} א&quot;נ תלינן דלא קרא במהירות כ&quot;כ עד שהחסיר האות]"	סימן סב סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מהו השכר למי שמדקדק באותיותיה?	"מצננין לו גיהנם (גמ&#x27; ברכות ט&quot;ו ע&quot;ב), וביאר המהר&quot;י אבוהב שהוא מדה כנגד מדה מאחר שהוא מעורר עצמו ומניע חום טבעי לדקדק באותיותיה בשכר זה חום הטבעי מצננין לו חום אחר שהוא בגיהנם (ב&quot;י, מ&quot;ב ס&quot;ק ב&#x27;)"	סימן סב סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	בזמנינו האם צריך לדקדק להבדיל בין אל&quot;ף לעי&quot;ן וכדומה?	"כתב הערוה&quot;ש (סעי&#x27; א&#x27; וב&#x27;) דאע&quot;פ שיש חילוק גדול בין &quot;ועבדתם&quot; בעי&quot;ן ובאל&quot;ף למעשה במבטא שלנו אין חשש בדבר ורחמנא לבא בעי ועל זה אמרינן ודגלו עלי אהבה (מדרש שה&quot;ש, הובא בתוס&#x27; ע&quot;ז כ&quot;ב ע&quot;ב), אבל כתב דיש מעלה להמדקדק במצות לדקדק לקרותה כראוי."	סימן סב סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם ק&quot;ש נאמרה בכל לשון?	"אף דמצוה מן המובחר לקרותה בלשון הקודש [דיש בו הרבה סגולות (ביה&quot;ל לקמן סי&#x27; ק&quot;א ד&quot;ה יכול)], אפ&quot;ה קיי&quot;ל כרבנן דיוצא בכל לשון [ואין חילוק בין יחיד לציבור (ב&quot;י, ודלא ככל בו, והב&quot;ח כתב דיש טעות סופר בכל בו)], ודוקא כשהוא מבין הלשון (מג&quot;א ס&quot;ק א&#x27;), אבל למעשה כתב המ&quot;ב (ס&quot;ק ג&#x27;) דכיון דיש תיבות שאין אנו יודעין איך להעתיקם כגון ושננתם ואת ולטוטפות [ושמע ישראל, ציצית, פתיל, שם השם, וחרה אף (ערוה&quot;ש סעי&#x27; ד&#x27;)], אין לקרותה אלא בלשון הקודש {ולכאורה יש עצה רק לקרות תיבות אלו בלשה&quot;ק}."	סימן סב סעיף ב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין בשאר ברכות בכל לשון?	"לתפילה וברהמ&quot;ז לכו&quot;ע צריך להבין הלשון, לקידוש וברכת הפירות ומצות והלל לפי תוס&#x27; בסוטה (ל&quot;ב ע&quot;א) יוצא אפי&#x27; אם אינו מבין הלשון אבל הביה&quot;ל (ד&quot;ה יכול) הביא הרבה אחרונים שהכריעו שלא כתוס&#x27; דאינו יוצא אם אינו מבין."	סימן סב סעיף ב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין אם אנשי המקום אינם מבינים הלשון?	"חידש הביה&quot;ל (ד&quot;ה יכול) דהא דאמרינן דנאמרה בכל לשון היינו דוקא במקום שאנשי המקום מדברים כך, והביא ראיה מגמ&#x27; קידושין (ו&#x27; ע&quot;א) דהאומר חרופתי מקודשת דוקא ביהודה ולא בשאר מקום אע&quot;פ שהאיש ואשה מבינים [והקשה הר&quot;י הוטנר זצ&quot;ל (תורת הנזיר פ&quot;א ה&quot;ח) יש לחלק דהכא עדיף טפי דהוי לשון ממש, והקשה הכי להחפץ חיים ובשעתו לא השיב לו אלא שאמר שבשעה שכתב המ&quot;ב עמק הרבה בהסוגיא, וביאר ר&quot;א קראהן שליט&quot;א דהתירוץ הוי דלשון ממש הוי נמי רק הסכמת אומה וכמ&quot;ש הר&quot;ן בריש נדרים, וכן מדויק בביה&quot;ל גופה, והמ&quot;ב עו&quot;ה הקשה דמבואר דהרבה סוברים דא&quot;צ לשון קידושין שאפי&#x27; אם עסוקים באותו ענין מהני, ולזה י&quot;ל דאם דיבר לשון גרוע מפריע הקידושין וכמ&quot;ש בגמ&#x27; קידושין ורש&quot;י שם דפירש דכל לשונות מיירי כשמדבר עמה על עסקי קידושיה], אבל הביה&quot;ל בהג&quot;ה הקשה על עצמו מסי&#x27; תר&quot;צ בקריאת המגילה דמשמע דיוצא אע&quot;פ שאנשי המקום אינם מדברים כך, ומדחה דאולי במגילה הקילו משום פרסום הנס, אבל הר&quot;ן אינו משמע כן, ומסיים צ&quot;ע למעשה. "	סימן סב סעיף ב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם צריך להשמיע לאזניו?	"לכתחילה צריך להשמיע ק&quot;ש לאזניו [מדרבנן (ב&quot;ח) או מדאורייתא (ראב&quot;ד) (מ&quot;ב ס&quot;ק ד&#x27;)], ובדיעבד יצא כל זמן שהוציא בשפתיו"	סימן סב סעיף ג		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין אם יש רעש חזק סביב?	"כתב השפתי חכמים (שמות ח, ו) במכת צפרדע דצריך היה משה לצעוק בתפילתו מחמת רעש הצפרדעים, אכן למעשה כתבו הפוסקים (רשז&quot;א, הגר&quot;ש וואזנר, הגרח&quot;ק) דא&quot;צ לחוש לזה אלא יאמר בקולו הרגיל, [והכה&quot;ח (ס&quot;ק ז&#x27;) מסתפק בדבר] (מ&quot;ב דרשו)"	סימן סב סעיף ג		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין אם הרהר ק&quot;ש?	"קיי&quot;ל דהרהור לאו כדיבור דמי ואינו יוצא, אכן הב&quot;י הביא מהירושלמי דבמקום אונס יצא בהרהור שנאמר אמרו בלבבכם וגו&#x27; [ואחר שעבר האונס לפי רוב הפוסקים צריך לקרות ק&quot;ש עוד הפעם דלא יצא בהרהור, ורע&quot;א משמע דיצא בהרהור במקום אונס (וכן משמע מאג&quot;מ או&quot;ח ח&quot;ה סי&#x27; ד&#x27;)] (מ&quot;ב ס&quot;ק ז&#x27;)"	סימן סב סעיף ד		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה יעשה אם יש צואה במקומו 1) בודאי 2) מספק?	"1) אז אסור להרהר בדברי תורה, ויש להרהר שמחויב לקרות ויצטער על כך על שאינו יכול לקרות (מג&quot;א ס&quot;ק ב&#x27; בשם השל&quot;ה, מ&quot;ב ס&quot;ק ט&#x27;) {ולכאורה פשוט דלכו&quot;ע אינו יוצא בזה ולאחר שעבר האונס צריך לחזור ולקרותה} 2) הביה&quot;ל (ד&quot;ה ואף) מסתפק אם יכול להרהר לכתחילה, ואם הוא מכוסה בודאי יש להקל להרהר"	סימן סב סעיף ד		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין במי שברך ברכה בהרהור?	"לפי רוב הפוסקים לא יצא כלל, ולפיכך צריך לחזור ולברך ברהמ&quot;ז [כשאכל כדי שביעה] אבל לשאר ברכות כתב הביה&quot;ל (ד&quot;ה יצא) הסומך על הראשונים לברך בודאי לא הפסיד [ומשמע דיש מקום לחוש לשיטת הרמב&quot;ם סמ&quot;ג וריא&quot;ז דהרהור כדיבור דמי] {וש&quot;מ דיש חשיבות אפי&#x27; לברכה בהרהור, וא&quot;כ במקום ספק ברכות בודאי יש מקום לברכו בלבו, ובפרט דיתכן דמקרי אונס כיון שאינו יכול לברך בפיו מחמת הספק (עם הר&quot;י באק)}, ולגבי תפילה כתב המ&quot;ב לקמן (סי&#x27; צ&quot;ד ס&quot;ק כ&quot;א) דאפשר דיוצא בדיעבד בהרהור."	סימן סב סעיף ד		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה יעשה מי שצמא 1) באמצע הלילה על מטתו 2) בבית הפנימי של המרחץ?	"1) הט&quot;ז (ס&quot;ק א&#x27;) מקיל להרהר הברכה ולשתות, והשיג עליו המטה יהודה דהרי אפשר לו לקום וליטול ידיו או לכל הפחות לנקות ידיו במידי דמנקי (מ&quot;ב ס&quot;ק ח&#x27;), והערוה&quot;ש (סעי&#x27; ז&#x27;) תי&#x27; להט&quot;ז דא&quot;א לו ליטול ידיו ולקום ממטתו כיון דמשוקע בשינה והוי כלא אפשר 2) אסור לשתות {אפי&#x27; להט&quot;ז דהכא אסור אפי&#x27; בהרהור}, והוסיף הביה&quot;ל (ד&quot;ה שלא) דהרי אסור ליהנות מעוה&quot;ז בלא ברכה [וצ&quot;ע מבעל קרי (ברכות כ&#x27; ע&quot;ב) ואונן דמותרים לאכול אע&quot;פ שאינם יכולים לברך ברכה ראשונה (הר&quot;י באק) ותי&#x27; הרשז&quot;א (הובא במ&quot;ב דרשו לקמן) דהאיסור נובע מחיוב ברכה ובאונן ליכא חיוב ברכה ממילא ליכא איסור אכילה משא&quot;כ במי שאנוס בבית המרחץ בעצם יש לו חיוב לברך, ועי&#x27; בשבט הלוי (ח&quot;ו סי&#x27; כ&quot;ג) דמקיל לחולה שנמצא בבית החולים אצל צואה וכדומה דהוי בגדר אונס גמור וא&quot;צ לצום יום אחד ויכול לאכול בלא ברכה (מ&quot;ב דרשו)], ועוד הם יכולים לצאת מבית הפנימי ולברך או לכל הפחות להרהר {ומשמע דהביה&quot;ל ניחא ליה להקל במקום שיכול להרהר, ויש להסביר דאע&quot;פ דקיי&quot;ל דהרהור לאו כדיבור דמי אפ&quot;ה כלפי האיסור ליהנות בלא ברכה י&quot;ל דבמקום אונס אמרו דדי לסמוך על הרהור}"	סימן סב סעיף ד		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין אם שומע שהש&quot;ץ אומר שמע ישראל?	צריך לקרות שמע עמו, בין אם כבר יצא בין אם עדיין לא יצא (ב&quot;י), ומ&quot;מ אם עדיין לא יצא טוב לכוין שלא לצאת בזה כדי שיקיים אח&quot;כ ק&quot;ש עם הברכות (ביה&quot;ל ד&quot;ה כדי)	סימן סב סעיף ה		
